כשעזבה אספרנסה את המסעדה שבנמל, עלתה לעיר בהר. מצאה עבודה כפקידה בקופת חולים. באותה תקופה שכרה את הדירה הקטנה עם הדלת הכחולה שמהצד השני של חדר המדרגות בבניין שבו גרנו.
תקווה היה השם שנתן לה פקיד ההגירה והופיע בתעודת הזהות. וכך קראו לה כולם בעבודתה החדשה. היא עבדה במסירות, ועם הזמן רכשה לה ידידים ואויבים חדשים, ובקופת החולים בסניף שעל ההר עבדה עד יום צאתה לפנסיה שנים רבות אחר כך.
רבים מהרופאים והאחים שעבדו אז בקופה זכו באותו זמן לכינוי "ההוא".
אספרנסה כמו אספרנסה, לא ראתה בבני אדם את מה שאחרים ראו בהם, היא נתנה סימנים ברופאים על פי התמחותם. רופא הילדים שהיה מדבר בשפה רכה ומתוקה, הגניקולוג שהיה שומר על דיסקרטיות גם כשעסק בנושאי משרד שאין בהם שום דבר של פרטיות. האחים שהיו מאד עסוקים בהחצנת גבריותם, כאילו כדי לפצות על העיסוק שלהם במקצוע נשי. במהופך מהם היה האורולוג הבלתי נסבל שהיה מסתובב כמו טווס, עם בטחון עצמי מופרז שהיה קשור לעובדה שנדמה לו שהוא עוסק בדבר הכי חשוב.
והיה גם ההוא הדוקטור הטבעוני. באותם ימים תזונות כמו צמחונות נחשבו שונות ומוזרות, ועל טבעונות איש לא שמע.
הדוקטור הטבעוני היה רופא משפחה שעלה מאמריקה. הוא הרבה לאכול שום טרי ותבלינים שמהם אכל כפית בכל פעם. הם הקנו לו בריאות טובה בהחלט, וריח נורא שנדף ממנו. במיוחד הדבר בלט כשהיה מגיע למשרד בבוקר מקולח ומגולח, לבוש בחליפה מגוהצת, ומדיף ריח נורא שאפשר היה להריחו מהדלת של המסדרון.
הנהלת המרפאה שמה לב שגם הפציינטים שלו החלו להדיר את רגליהם מהמרפאה גם כשהיו חולים ונזקקו לטיפול.
בשלב הזה נמצא פתרון יצירתי - החולים הקבועים של ההוא הטבעוני נמסרו לרופאים אחרים, והוא מונה להוית הרופא למקרים דחופים. כל מי שבא למרפאה שלא בתור שנקבע מראש, היה מטופל על ידי ההוא הרופא הטבעוני.
התקנה החדשה עשתה סדר רב במרפאה ומספר הבאים ללא תיאום מראש התמעט מאד וכלל רק מקרי חירום אמיתיים, או חולים שחלו בשפעת או בנזלת חריפה שהשביתה ממילא את חוש הריח שלהם.
נהוג היה במרפאה שהרופאים היו מלווים את הפציינטים בכניסה לחדר וביציאה, אבל הנהלת המרפאה רמזה לו שעדיף שישב בחדר הטיפולים שלו וימתין לפציינטים בדלתיים סגורות. וכך היה יושב ימים ארוכים בחדרו, קורא ספרים ולומד תורות ריפוי נסתרות, וגם מזרן קטן הביא והיה מתרגל יוגה. לא פעם כשהיה מישהו מעז ופותח את דלת החדר, היה מוצא אותו כשהוא עומד על ראשו.
אספרנסה, לא רק שלא נרתעה מריחו החריף של ההוא הטבעוני, אלא שנמשכה בעבותות של קסם לבריאות המצוינת שהפגין ולכושר הגופני שלו, לגמישות ולחריפות השכל שלו. היא גם ידעה מנסיונה שבריאות טובה של גבר תהיה מלווה בחשק ובאון, ולא טעתה.
פעמים רבות היתה מבלה את הפסקת הצהריים שלה איתו בחדרו, היו אוכלים ביחד ומשוחחים.
הוא התאלמן בגיל צעיר עוד לפני שעלה לארץ. אישתו חלתה ב "מחלה שתופסת מקום". למרות שטיפל בה במסירות אין קץ, והביא אותה לטובי הרופאים של התקופה, וקרא ויישם את המתקדמים שבמחקרים - דבר לא עזר והיא נפטרה, מותירה אותו שבור לב, ובעל ספקות רבים לגבי יכלתו של המדע למצוא מרפא לכל מחלה.
באותם ימים החל לקרוא וללמוד את תורות הרפואיות חלופיות שאינן מדעיות, ועל הנזק שבאכילת בשר. הוא אימץ לעצמו תזונה סגפנית של ירקות ופירות וכל מזון שמקורו בצומח, והיה מתנזר מכל מזון שמקורו בחי.
ועוד הוסיף, שיש לאכול לפי מחזור השנה - "הטבע מספק לנו מזון מותאם לכל עונה" היה אומר, "ואם רק נאכל בכל עונה את שהטבע מציע, נהיה בריאים עד מאד."
למשל, בקיץ יש לנו עגבניה ומלפפון, אבטיח וענבים - כולם עשירים במים ובמינרלים. לעומת זאת בסתיו ובחורף נותן לנו הטבע שפע של פירות הדר עשירים בויטמין סי - לחזק בו את המערכת החיסונית.
בסתיו נפוצו במשרד שמועות שהטבעוני נראה מסתובב בשדה הפתוח שמצד השני של הכביש כשהוא קוטף עשבים שוטים - אבל במשרד זה לא הפתיע אף אחד, כי מוזר הוא כבר היה ממילא.
את מבינה, תקווה, פנה אליה יום אחד - אם נחיה בהרמוניה עם הטבע, נקבל ממנו את כל מה שצריך. אבל בעולם המודרני אתה לא ממש יודע - כי מצאו דרך לגדל עגבניות ומלפפונים בחורף, ויש חסה באמצע הקיץ, ויודעים היום לשמר בקירור את התפוחים ולמכור אותם כל השנה, - וככה בן אדם לא יודע מה לאכול באיזו עונה.
אבל על הטבע אי אפשר לשקר לו. בשדה גדל בכל עונה רק מה שצריך. אז אפשר לסמוך עליו שמה שגדל עכשיו זה הכי טוב בשביל בן אדם. הנה אני לוקח כל העשבים שצומחים שם שאחר כך יהיו קוצים וחרדלים - אבל עכשיו בתחילת החורף הם רק נבטו או שהם ממש בהתחלה שלהם - כל כך רכים ורעננים.
מה אתה עושה איתם עם העשבים השוטים שאתה אוסף בשדה?
אני עושה מהם "שיק עשבים שותים".
עלים עם פרי וקצת דבש או תמרים, מערבבים חזק בבלנדר, איך קוראים לבלנדר בעברית?
וזה נותן לגוף המון ויטמינים, וסיבים שהוא צריך, וברזל. והכי חשוב שזה בדיוק בעונה. תמיד. כי זה הטבע מגדל בשבילנו. וגם קצת מיץ מלימון להשלים את הויטמינים. מאותו יום היה מכין לשניהם "שייק עשבים שותים" - והיו שותים אותו בבוקר. וגם היו מאד בריאים.
שיק ירוק, איך עושים?
כל מה שירוק הולך -
מהשוק אפשר להביא חסה, מלפפון, תפוח ירוק, פטרוזיליה, סלרי, נענע
מהשדה אפשר ללקט עלים של חוביזה, עלים צעירים של גדילן (חסה ערבית), סירפד (רק להיזהר בקטיף שלו) ועלים צעירים של חרדל בר
מי שלא יכול בלי, מחנויות טבע אפשר לקנות זרעי צ'יה, נבט חיטה וספירולינה.
את כל הטוב הזה מכניסים לבלנדר עם כמה כפות של דבש או סילן, בננה אחת, שלוש כוסות מים, ומיץ מחצי לימון.
לקטוש בבלנדר עד שמתקבל נוזל ירוק מאד ובעל מרקם אחיד - כל אחד יבחר לעצמו את הטעם שטוב לו, והכמות שטוב לו לשתות - מומלץ לפחות כוס אחת ביום. אם שותים יותר, חשוב שהכל יהיה באותו חלק של היום. גם אם שותים ליטר של שייק, לשתות אותו בארוחה אחת, לא לפזר אותו על כל היום.
למה זה טוב? כי בשייק יש עשרות ויטמינים, סיבים תזונתיים ונוגדי חמצון שמפחיתים סוכר, עוזרים למנוע סרטן, מחזקים את העצמות ועוד.
