מחורבן לתקומה

זה היה בלילה שבין שישי לשבת לפני שבוע.

צ׳יפ, הכלב שלנו נבח בחוץ, השעה היתה שלוש בלילה.

כיוון שצ׳יפ לא גדל על המשלים שאנו גדלנו עליהם, הוא לא ידע שאם בכל לילה צועקים זאב זאב, בסוף אף אחד לא מאמין לך. וכיוון שצ׳יפ נוהג בכל לילה לנבוח בשעות האלה, לא ייחסתי לכך חשיבות. פתחתי את הדלת כדי פתח צר, שרקתי לו את השריקה שלו, והוא נכנס כמו בכל לילה.

אבל צ׳יפ לא היה שקט, ולי לא היתה סבלנות. אז רותקה פתחה לו את הדלת, והנביחות התחדשו.

השעה היתה כבר שעת בוקר מוקדמת מאד.  יצאתי לראות על מה המהומה, ובאור החלש של לפנות בוקר, ראיתי שני כלבים בני בלי יעל, שהשתוללו כנראה שעות מספר סביב כלוב הארנבות שלנו, קרעו לגזרים את הפלריג שעטף אותו, והצליחו לשבור בו פתח.

אחד מהם הצליח להכנס לכלוב, בעוד שחברו השתולל מבחוץ. 

הנזק רב ברכוש, אך עוד יותר בנפש.  כל דיירי הכלוב מצאו את מותם בפיגוע הקטלני.

באור ראשון אספנו את מתנו.

אלא מה, שבתוך הכלוב, בארגז אחד מיוחד, עשוי עץ קשיח,  נותרו לפלטה שישה גורים קטנים בני שבועיים. יתומים עלובים ומבוהלים, אוד מוצל משושלת מפוארת של ארנבונים.

עוד באותו יום, בדחילו ורחימו, פניתי למספר חברים יקרים, לג׳נט מהכלביה, ולדוקטור רענן רפאלי, לעיצה.

הדוקטור נתן לי אבקת הזנה מיוחדת לארנבונים, לא לפני שהזהיר אותי, ובעיקר את שותפי נמוכי הקומה, שהסיכויים לחייהם של הניצולים קלושים.

משיקולי עין הרע, חיכיתי עם פירסום הפוסט, אך היום, משמלאו שמונה ימים למקרה, אני גאה לספר על חוויית התקומה.

לכל הניצולים שלום, ואנו כמשפחה זכינו בחוויה יוצאת דופן.

החברים מוזמנים לבקר את החמודים בביתנו. 

החידה של איינשטין

החידה של איינשטיין:

מבטיחים שאין פה טריקים, רק לוגיקה נקיה.

1. ברחוב יש חמישה בתים צבועים בחמישה צבעים שונים
2. בכל בית גר איש בן לעם אחר
3. חמשת בעלי הבתים שותים כל אחד משקה שונה, מעשנים סוג אחר של סיגאר, ומגדלים סוג אחר של חיית מחמד.

השאלה: למי שייך הברווז ?

רמזים:

1. הבריטי גר בבית אדום
2. השוודי מגדל כלבים
3. הדני שותה תה
4. הבית הירוק צמוד ומשמאל לבית הלבן
5. בעל הבית הירוק שותה קפה
6. האיש שמעשן פאל, מגדל ציפורים
7. בעל הבית הצהוב מעשן דנהיל
8. האיש שגר בבית האמצעי שותה חלב
9. הנורווגי גר בבית הראשון
10. זה שמעשן בלנדס גר לייד זה שמגדל חתולים
11. זה שמגדל סוסים גר ליד זה שמעשן דנהיל
12. זה שמעשן בלו מאסטר, שותה בירה
13. הגרמני מעשן פרינס
14. הנורווגי גר ליד הבית הכחול
15. לזה שמעשן בלנדס יש שכן ששותה מים

There are no tricks, just pure logic, so good luck and don't give up. 

1. In a street there are five houses, painted five different colours. 
2. In each house lives a person of different nationality 
3. These five homeowners each drink a different kind of beverage, smoke different brand of cigar and keep a different pet. 

THE QUESTION: WHO OWNS THE FISH? 

HINTS 

1. The Brit lives in a red house. 
2. The Swede keeps dogs as pets. 
3. The Dane drinks tea. 
4. The Green house is next to, and on the left of the White house. 
5. The owner of the Green house drinks coffee. 
6. The person who smokes Pall Mall rears birds. 
7. The owner of the Yellow house smokes Dunhill. 
8. The man living in the centre house drinks milk. 
9. The Norwegian lives in the first house. 
10. The man who smokes Blends lives next to the one who keeps cats. 
11. The man who keeps horses lives next to the man who smokes Dunhill. 
12. The man who smokes Blue Master drinks beer. 
13. The German smokes Prince. 
14. The Norwegian lives next to the blue house. 
15. The man who smokes Blends has a neighbour who drinks water. 

מרק בצל

מרק בצל זה המרק שהכי טוב יוצא בסתיו. בגלל העצבות שהוא מנחם אותה. אנחנו בלב עצובים שנגמר הקיץ, שעכשיו יהיה קר, והימים מתקצרים. בחוץ לארץ היה לפעמים שחודש שלם לא ראינו את השמש מרוב שהיה קר ועננים.

מתחילים עם איזה שישה או שבעה בצלים כאלה גדולים. הכי טרי מהשוק, שיש לו את השרף הזה שכשחותכים אותו יבש לטבעות, יורדות הכי הרבה דמעות. בגלל זה תקלפי אותו ותחתכי אותו בלי לשטוף. שישרוף את העיניים. אם יש לך טרגדיה בחיים שלך, זה זמן טוב להזכר בה, שהדמעות ירדו כמו שצריך.

את הדמעות שלך אל תנגבי. תתני להן לזלוג ותאספי אותם לקערה.

הטבחים הכי גדולים של המסעדות לא יודעים לעשות מרק בצל כמו שאני עושה. כמה פעמים ביקשו שאני אגלה להם… אבל אין להם סיכוי.

הם, הטבחים, חושבים על חומרים, על תהליכים: לחמם ככה, לטגן ככה…. אבל הסוד של המרק הזה הוא בנשמה שלו. בדספרציה של הסתיו, בכאב של הטרגדיה. את זה הם לא יצליחו אף פעם להבין הטבחים.

אז ככה אחרי שחתכת אותם את הבצלים, תשימי אותם בתחתית של הסיר עם קצת חמאה או עם הכי טוב קצת שמאלץ וקצת מלח. מטגנים אותם טוב, ככה שיהיה שקוף קצת בצבע של דבש. בחום של הסיר השרף של הבצל הופך להיות מתוק. בשלב הזה מוסיפה שני חופנים של קמח לבן ומערבבת אותו טוב טוב ממשיכה לטגן אותם ביחד שישרף קצת עם הקמח. זה נהיה דביק.

עכשיו תוסיפי כוס של וורמוט יבש. אם אין, אפשר גם יין לבן יבש, אבל שלא יהיה מתוק, ולא חצי מתוק. את המתוק ייתן הבצל - תוסיפי עוד מתוק, יצא לך לפתן.

יחד עם הוורמוט תוסיפי עכשיו את כל הדמעות שלך שאספת מקודם בקערה. הדמעות הן אלה שנותנות לו את הטעם למרק שלי.

עכשיו תבשלי אותו עם הוורמוט והדמעות עד שירד חצי ממנו באוויר מהחום וגם כל האלכוהול של הוורמוט.

עכשיו תוסיפי לו איזה ליטר וחצי של מרק שקוף מירקות, או מעוף או מבשר.

קצת עוד מלח כמה שצריך, פילפל לבן קצת, וגירוד מאיזה חצי אגוז מוסקט.

ונותנים לו ככה להתבשל איזה שעה על אש קטנה אחרי שרתח.

בנתיים תקחי את הלחם הלבן של אתמול פרוסות, ותעשי ממנו טוסטים ככה תעשי:

תשימי אותם בתבנית, ועליהם תשימי איזה גבינה טובה ככה חזקה עם ריח כמו פרמזן, או אמנטל. בחוץ לארץ לא היה לנו את הגבינות האלה, דווקא את זה למדתי פה לעשות מהטבחים של המסעדות, שלמדו את זה מהצרפתים.

מכניסים לתנור חם עד שהגבינה נוזלת על הטוסט.

כשיושבים לאכול תשימי את המרק בקערות חרסינה, על כל קערה תכסי בטוסטים ככה, ואם יש עוד קצת גבינה גם כן. תכניסי אותם את הקערות לתנור לכמה דקות עד שיהיו נוזלות.

ככה תביאי אותם לשולחן עם הטוסטים למעלה.