זה היה בלילה שבין שישי לשבת לפני שבוע.
צ׳יפ, הכלב שלנו נבח בחוץ, השעה היתה שלוש בלילה.
כיוון שצ׳יפ לא גדל על המשלים שאנו גדלנו עליהם, הוא לא ידע שאם בכל לילה צועקים זאב זאב, בסוף אף אחד לא מאמין לך. וכיוון שצ׳יפ נוהג בכל לילה לנבוח בשעות האלה, לא ייחסתי לכך חשיבות. פתחתי את הדלת כדי פתח צר, שרקתי לו את השריקה שלו, והוא נכנס כמו בכל לילה.
אבל צ׳יפ לא היה שקט, ולי לא היתה סבלנות. אז רותקה פתחה לו את הדלת, והנביחות התחדשו.
השעה היתה כבר שעת בוקר מוקדמת מאד. יצאתי לראות על מה המהומה, ובאור החלש של לפנות בוקר, ראיתי שני כלבים בני בלי יעל, שהשתוללו כנראה שעות מספר סביב כלוב הארנבות שלנו, קרעו לגזרים את הפלריג שעטף אותו, והצליחו לשבור בו פתח.
אחד מהם הצליח להכנס לכלוב, בעוד שחברו השתולל מבחוץ.
הנזק רב ברכוש, אך עוד יותר בנפש. כל דיירי הכלוב מצאו את מותם בפיגוע הקטלני.
באור ראשון אספנו את מתנו.
אלא מה, שבתוך הכלוב, בארגז אחד מיוחד, עשוי עץ קשיח, נותרו לפלטה שישה גורים קטנים בני שבועיים. יתומים עלובים ומבוהלים, אוד מוצל משושלת מפוארת של ארנבונים.
עוד באותו יום, בדחילו ורחימו, פניתי למספר חברים יקרים, לג׳נט מהכלביה, ולדוקטור רענן רפאלי, לעיצה.
הדוקטור נתן לי אבקת הזנה מיוחדת לארנבונים, לא לפני שהזהיר אותי, ובעיקר את שותפי נמוכי הקומה, שהסיכויים לחייהם של הניצולים קלושים.
משיקולי עין הרע, חיכיתי עם פירסום הפוסט, אך היום, משמלאו שמונה ימים למקרה, אני גאה לספר על חוויית התקומה.
לכל הניצולים שלום, ואנו כמשפחה זכינו בחוויה יוצאת דופן.
החברים מוזמנים לבקר את החמודים בביתנו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה