האייפון שלי התקלקל בקיץ.
תקלה קטנה. הוא הפסיק לקלוט את האינטרנט האלחוטי (wifi).
עדיין אפשר היה לדבר בטלפון, ואם נורא רציתי, יכולתי עדיין לגלוש
דרך המודם הסללולרי.
בקיצור, המכשיר לא מת, הוא רק חולה.
מצד שני, למשתמש כבד כמוני, זה גירוד לא קטן.
אז הלכתי לחנות, והחנות שלחה את המכשיר למעבדה.
אין בעיה, נותרו עוד שבועיים עד לסוף שנת האחריות.
כעבור שבועיים, חזר המכשיר. תקין ועובד.
(לא אלעה אותכם בייסורי הגמילה שעברו עלי בשבועיים האלה -
זה חומר לפוסט נפרד)
הטכנאי רשם בהערות שלו, שביצע "חיזוק הלחמות"
ובתרגום לשפת אנוש: "אין לי מושג מה הבעיה, זה הסתדר לבד איכשהו"
חלפו 3 חודשים ושבוע,
איך אני יודע שכברו בדיוק שלושה חודשים ושבוע?
כי התקלה חזרה. בדיוק אותה תקלה. כמה מעצבן.
באתי לחנות, והתברר שהאחריות הראשונה של המכשיר חלפה מזמן
והאחריות על "התיקון" הקודם היא לשלושה חודשים, ועבר בדיוק שבוע
מהתאריך תפוגת האחריות על התיקון הקודם.
הפעם הייתי צריך לשלם דמי בדיקה 90 ש"ח, והמעבדה תתקשר אלי
לאישור, אם התיקון כרוך בעלות נוספת.
כעבור שבועיים, (ייסורי גמילה וגו') התקשרו מהמעבדה והודיעו
ש "צריך להחליף את לוח האם" והפעם התיקון יעלה 1500 ש"ח.
למי שאינו איש מחשבים, החלפת לוח אם במחשב, היא כמו
החלפה של המנוע, הגיר וכל מה שיש מתחת למכסה המנוע באוטו.
את המסר של המעבדה אפשר לתרגם:
"גם הפעם אין לנו מושג מה הבעיה, אבל כיוון שאתה משלם, לא אכפת לנו
להחליף את הכול - ואז בטוח שגם מה שמקולקל יסתדר"
נזכרתי בקורס בהסתברות שלמדתי לפני שנים רבות באוניברסיטה.
קבלנו תרגיל, שבו היינו צריכים לחשב את את כמות הדגימות
שצריך לבצע במפעל כדי לוודא שבהסתברות של 99% המוצר
ישרוד שנה אחת של שימוש (שנת האחריות)
זה היה תרגיל ששיקף את הלך הדברים של אותם ימים:
חברות ייצרו מוצרים מתוך כוונה שיחזיקו שנים. רק אחוז זניח של מוצרים
התקלקלו בזמן האחריות - ולכן ברוב המקרים המדיניות היתה להחליף מוצר
שהתקלקל במוצר חדש - ולשלוח למעבדה רק מוצרים שהתקלקלו אחרי האחריות.
עידן התחלף, והיום מוצרים מיוצרים על ידי קרטלי ענק,
שבראש מעיינהם עומדת השורה האחרונה של הרווחים.
איכות המוצר, אינה אינטרס אמיתי שלהם,
ועל שם טוב, הרבה יותר זול להגן באמצעות פרסום, מאשר
באמצעות איכות.
המדיניות היום, בכל התעשיות של מוצרי הצריכה, היא
שרק 80% מהמוצרים ישרדו את השנה הראשונה.
יתר ה 20% שיתקתקלו בתקופת האחריות לא יוחלפו, אלא ישלחו לתיקון.
ברוב המוצרים (קומקום חשמלי, למשל) הלקוח לא יכול
לעבור שבועיים ללא המוצר, אז הוא מוותר וקונה חדש.
לקוחות אחרים, שולחים לתיקון "על העקרון" - אבל בחוסר ברירה
קונים חדש, עד שהישן יחזור מתיקון.
לשוק מוצרי הצריכה יש מטרה אחת, והיא, לגרום ללקוח לצרוך.
הורדת איכות המוצר, היא אחת הדרכים הציניות (אך היעילות) ביותר
להשיג את המטרה.
ויש פתרון.
שר המסחר והתעשיה צריך להוציא תקנה (לא דרושה חקיקה ראשית בכנסת!)
שתחייב החלפה של מוצר שהתקלקל בתקופת האחריות, ותחילת
אחריות מחדש, כמו במוצר שנרכש עכשיו.
היצרנים, ובמיוחד היבואנים, לא יאהבו תקנה כזו.
נפתלי בנט - ספר לנו מי הספונסרים שלך??
אם קראתם עד לפה, אתם בטח מזדהים
אז למה שלא תגיבו ותשתפו אחרים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה