היום, באיחור אופייני, גם אני מצטרף למספידים של אריק.
גם אני אספר על מה שאריק תרם לעולמי, וגם אתוודה על דברים שלא העזתי לספר עד היום.
שווה להשאר ולקרוא עד הסוף.
אבל לפני זה, אני צריך איזו הקדמה קטנה, שכאילו לא קשורה:
מי ממכם שקרא מתכונים בספרים, או ראה שפים מדגימים בישול בטלויזיה, בוודאי שם לב שלכל חומר יש את יחידת הכמות שבה הוא נמדד:
קמח נמדד בקילוגרמים שלמים (כלומר מספר חבילות של קילו) או בכוסות. בדרך כלל לא תראו במתכון הוראה להשתמש בחצי קילו קמח, כי זה יצריך שקילה. במקום זה אומרים 3 וחצי כוסות.
מלח נמדד בכפיות, אבל הכוונה לכפיות שמודדים אותן בתוך כף היד.
נוזלים מודדים בכוסות כמובן, ומוצרי חלב בגביעים.
הכל פשוט ואינטואיטיבי, עד שמגיעים לשמן זית ויין.
גם אם במתכון כתוב שצריך שתי כפות שמן זית, אף פעם לא תראו שף, או כל בשלן עם כבוד עצמי, מודד שתי כפות שמן בעזרת כף.
לפני כמה שנים שמעתי הרצאה של דיאטנית דעתנית שאמרה, בצדק מבחינתה, שכשמוסיפים שמן לסלט, למדוד עם כף, כי אם לא מודדים מגיעים בקלות לכמות של חצי כוס שמן על קערה תמימה של סלט.
אבל בשלנים כאמור, ממונים על טעם לפני הכל, והם לעולם לא מודדים - לא בכל מה שקשור לשמן זית וליין.
הצופים נבוכים ולא מבינים: אז בכמה שמן להשתמש?
אני פתרתי לעצמי את העניין ביחידת מידה ייחודית שהמצאתי: כף וורבאלית.
אז ככה, כף וורבאלית היא כמות השמן שתספיק להשפך מפתח הבקבוק בזמן שבו השף אומר "כף אחת של שמן" מידה אחת, קצת יותר גדולה, היא כמות השמן שתשפך בזמן שהוא יגיד "כף אחת של שמן בערך".
מי שירד לסוף דעתי, כבר מבין שבמרחב של הנפחים הוורבאליים הכמות של "שתי כפות שמן זית" שווה כמעט לכמות של "כף שמן זית בערך"
והנה שאלת הבנה: במה יש יותר, ב "כף שמן", או ב "חצי כפית שמן זית" ?
עדיין נשאר אלמנט אחד שצריך לעבוד עליו:
באיזה זרם יוצא השמן מהבקבוק? אפילו אם יש לכם את הפקק עם הצינורית, עדיין יש כאלה שמפחדים למזוג בלי מידה מוגדרת, וזה בא להם או מחוסר נסיון, או מקמצנות.
כך או כך, שף, טבח, או סתם בשלן חובב עם כבוד עצמי, מוזג את השמן בשפיעה גדולה. בלי קמצנות.
עכשיו, כשהשבעה על המנוח איינשטיין כבר עוד מעט מסתיימת, אני חייב להתוודות:
עד השבוע לא ראיתי מעולם את הסרט "מציצים".…..
ולא שלא היה זמן, או הזדמנות. פשוט לא יצא. אבל כיוון שאת רוב חיי הבוגרים העברתי בארץ הזאת, המשפטים האלמותיים המצוטטים מהסרט הזה היו מוכרים לי:
"אלטמן הקטן", "זה ילד זה?", "גוטה הפוך" ו "פעם ראשונה בים?"
אתם מבינים… הכרתי את הסרט לא רע, למרות שלא ראיתי אותו.
השבוע, במסגרת השבעה, ראיתי לראשונה את מציצים. מה אגיד לכם, מוטב ולא הייתי.
רק הרצון שלי, פעם אחת, לראות את הסצנות שמהם נגזרו אותם המשפטים, וכמובן כבוד המת, החזיקו אותי שלא להירדם. אם הייתי מבקר קולנוע (ואני לא) הייתי נותן למציצים ציון 6 וגם זה מתוך חסד וכבוד המת.
עכשיו, אחרי שהקדמתי הקדמה, והתוודתי וידוי, אני רוצה לשתף אותכם בתרומה של אריק לעולמי התרבותי.
הייתי רוצה להפנות אתכם לסרט פחות פולחני, אבל הרבה יותר מצחיק ושנון שעשה המנוח ביחד עם מושונוב ושיסל יב"ל
אני כמובן מתכוון לסרט "כבלים" המופלא: דיאלוגים שנונים, קטעי ג'יבריש ווירטואוזיים של אריק ומוני, וביצועים בלתי נשכחים של שירים ("צער לך וצער לי" עם יהודית רביץ)
גם מ "כבלים" נכנסו כמה ביטויים לאוצר המילים הלאומי - אבל מי שמכיר אותי, ולו רק מהבלוג, יודע שיש לי נטייה להטפל דווקה לחלקים הקטנים והשוליים, שאני מוצא בהם נגיעות של דיוק וחן.
אחד מהם, ואני חוזר להקדמה של הפוסט הזה, היא הסצנה של הטברנה שבה אריק מזמין "שלוש אוזו, ומזטאס, וסלטה - ותגידי לו שישים שמן עם המרפק גבוה - שלא יתקמצן"
ובכן, בבית הפרטי שלי, נדבק הביטוי "עם המרפק גבוה" שאומר : בבטחון עצמי ובנדיבות.
נוח בשלום אריק איינשטיין, נזכור אותך תמיד.
(אתם מוזמנים לראות את הקטע הקטן והנפלא הזה בלינק המצורף.)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה