מי שקם בבוקר ובאחד הגלגלים שלו אין אויר, ברור שכבר כל היום הזה לא יהיה מה שהתכוון להיות אתמול.
חשוב חשוב חשוב לא לתת ליום עם הפנצ'ר לזלוג ליום שאחריו. כי יום עם פנצ'ר זה כמו תפוח רקוב בתוך הארגז. אם תניח לו, כל השבוע שלך יראה כמו שבוע עם פנצ'ר.
למשל, אתמול היה לי יום עם פנצ'ר.
בהתחלה לא הבחנתי בזה. הכל נראה כרגיל.
בבוקר קמתי, התלבשתי, שלחתי את הילדים לבית הספר. שתיתי כוס תה, השקיתי את הגינה. נתתי אוכל לכל החיות שהילדים שכחו להאכיל. באמת - שום דבר בבוקר הזה לא יכול היה להעיד שזהו יום של פנצ'ר.
נכנסתי לאוטו, התנעתי יצאתי מהחנייה, ומייד הרגשתי שהאוטו האהוב שלי, מקרטע. עצרתי, יצאתי בדקתי אם במקרה הדלת של הבגז' פתוחה… אבל אז ראיתי את הגלגל עם הצמיג המעונה.
ואז נפלה עלי הידיעה שהבוקר הזה הוא בוקר של פנצ'ר.
מתחילים בפתרון החידה של איפה נמצא הגלגל הרזרבי, ואיפה נמצאים כלי העבודה.
- בלי רמזים! כל גבר אמור לפתור את החידה הזו בעצמו!
יצאתי לדרך בחצי שעה איחור, עם ידיים שחורות וכאב גב קל.
הגלגל הרזרבי, הקטן והרזה, הוא לא כמו חבריו הגלגלים הרגילים.
אסור לסוע איתו יותר מ 80 קמ"ש. כשבדקתי באופן אמפירי את האיסור הזה.. בקיצור, ב90 קמ"ש כבר כל האוטו הרגיש שאין על מי לסמוך
תוך כדי נסיעה, משום מקום קפצה חתולה לאמצע הכביש. לא הספקתי לבלום, ונותר לי רק לקבוע את מותה בטרם עת.
חשבתי לעצמי שאלמלא הפנצ'ר הייתי עובר שם חצי שעה קודם, וחייה של החתולה היו ניצלים. ואז גם נוספה לי אינטרפרטציה נוספת לפרסומת שמספרת לי כל בוקר שלחץ אויר תקין בצמיגים מציל חיים.
לפגישה עם עורך הדין הגעתי באיחור, עם כאב גב שהלך והעמיק, ידיים שחורות ונשמה שחורה של רוצח עם דם על הידיים.
כשלחצנו ידיים, הענקתי לו משהו מהשחור שעל הידיים שלי. (מה, הוא לא יודע שמוסכניקים לוחצים ידיים בהשקת מרפקים?)
היום הזה לא נמשך יותר טוב גם אחר כך, אבל הפוסט הזה באמת מתחיל להיות ארוך.
הבוקר קמתי עם כאב גב. וזה מחזיר אותי לתחילת הסיפור. אסור בשום אופן לתת ליום עם פנצ'ר לחלחל ליום שאחריו.
וזה מה שאעשה:
מהיום אני מתחיל דיאטה,
וגם עושה המון תרגילים לחיזוק הגב.
גם דואג שבאוטו תמיד יהיו מים וסבון לשטיפת ידיים.
וגם תורם המון לעמותת תנו לחיות לחיות
(כל העובדות בסיפור בדיוניות, למעט הפנצ'ר שבאמת חיכה לי אתמול בבוקר)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה