שאלו פעם את פרופ’ ישעיהו לבוביץ' ממה הוא עדיין מתפעל, והוא ענה בדרכו החריפה, "מטיפשותם של בני האדם" (הציטוט מהזיכרון)
אני הקטן לא מתיימר להתלות באילנות גדולים כפרופסור לייבוביץ'. בניגוד אליו אני גם לא מסווג אנשים לפי מידת החוכמה שלהם, ובוודאי שלא לפי מנת המשכל, שהיא מתת מקרי שאנשים מקבלים, או שאינם מקבלים ביום הוולדם.
חכמים או טפשים, בתור אספן מושבע, אני מודה מקרב לב לכל מי שתורם לי משהו לאוצר המילים.
היום, לרגל 27 שנים ליום גיוסי לצבא, אני רוצה להקדיש תודה מיוחדת, למי שהרימו תרומה גדולה לחיי הוורבאליים, למי שלא מדעת, עצבו אגף שלם של התודעה שלי. אני רוצה להודות לכל רס"רי המשמעת שאי פעם הייתי תחת מרותם.
רס"ר המשמעת הוא, בעיני, המייצג האותנטי והמובהק ביותר של החשיבה הצבאית. הוא חושב קצר, הוא מדבר קצר. הוא נאמן למשימה הגדולה, וכשיש בידו משימה מוגדרת, הוא אינו רואה דבר מלבד ביצוע המשימה.
באופן כלליֿ, אני מתעבאנשים משימתיים. אני לא אוהב את הנטיה שלהם לחתוך ולקצר בדברים. אדם משימתי לא יגיד משפט של שלוש מילים אם הוא יכול להעביר את אותו מסר במילה אחת או שתיים. אבל המאפיין המובהק ביותר של המשימתיים הוא שהם מעדיפים משימות על פני אנשים - ולזה קשה לי להתחבר.
ובכן, מדוע אני כל כך אוהב את רס"רי המשמעת?
אני אוהב אותם בגלל האמת הפנימית העמוקה שהם מביאים. אנחנו, בני התמותה הרגילים, הרבה פעמים נקלעים למצב שפינו וליבנו אינם שווים. שאנו מבטאים משהו שאולי, עמוק בפנים, אנחנו לא מאמינים בו.
הרס"ר, לעומת זאת, באמת ובתמים מאמין שתרגילי סדר הם דבר חשוב. שהם תורמים לגיבוש זהותו של החייל. הוא באמת מאמין שכומתה היא הכובע היפה ביותר שאדם יכול לחבוש. הוא באמת מאמין שנעליים צריכות להיות מבריקות כמו מראה. הוא באמת היה עושה הכל כדי שכל דגל יתנופף לכיוון אחר.
מבחינה וורבאלית, יש ברס"ר את הרצון לקצר כל משפט למילה אחת, וכל מילה להברה אחת. הרס"ר באמת מאמין שמילים של הברה אחת הן יותר שימושיות ויותר אציליות ממילים מרובות הברות.
בתרגילי הסדר הוא קוצב את ההליכה: סמו-א-מין סמו / סמו-אמין-סמו
ואחר כך, "הכתף שק" (מה זה "שק" ? זו המילה "נשק" שאיבדה הברה),
ו "לימין שור" (חוץ מבמסדרים לא שמעתי בשום מקום את המילה הערכאית הזו "שור")
בטירונות שיריון היה לנו רס"ר שכינויו החמור השחור. זו היתה פרפראזה על קודמו בתפקיד שכונה הסוס הלבן. הוא היה שואג "דר" שזה הקיצור של "מסדר".
יעקב אסייאס, האתיופי של הפלוגה שלנו, סירס את "דר" ל "דא" ומאז, המילה דא שימשה בפלוגה לציין כל מצב רשמי, מצב שבו צריך לעמוד כמו במסדר (לדוגמה "לעמוד בדא!!")
מישהו אמר לי פעם שכלבים צריכים פקודות של הברה אחת. ומאז, זכר אותם רס"רים מונצח בחיי, כשאני פוקד על הכלב: צ'יפ קום (זה קיצור של "למקום")
כשאנחנו ממהרים, אני גם אומר לילדים, למשל, להתקלח בהפ (הפ, עם סגול בה', זה קיצור של "בלי לעשות עניינים ובלי להתמהמהה")
אני רוצה בזאת להודות לכל הרס"רים שעשו כל שעל ידם לעצב את דמותי כחייל, הסרטון הבא מוקדש לכם באהבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה