בישיבת פּוסטעפּאַסניקעס שבבני ברק נפל דבר.
משילטונות הצבא נשלחה הודעה לראש הישיבה שעשרת תלמידיו אינם יכולים עוד להרוג עצמם באוהלה של תורה, ועליהם להתגייס לצבא העם. כתב הרב בחזרה לקצין הגיוס, כי זו גזירה שאין הציבור יכול לעמוד בה. הרי הישיבה אינה מרכז גדול של לימוד תורה,זו ישיבה קטנה שקמה אך זה לא מכבר. כל כולה מונה עשרה תלמידים - אם יגוייסו חלקם, מאיין ישלימו מניין לתפילה? ואם יתגייסו כולם לצבא, תחדל הישיבה להתקיים. במכתבו אף הוסיף הרב והתריע, שאם תיסגר הישיבה, וכל תקציבה יישפך לבטלה, תהא השבתת תורה בישראל על ראשו של קצין הגיוס!
הרב ידע את צאן מראיתו, וברור היה לו, שאין בין תלמידיו אור תורה כזה, שחדלות תלמודו תאיים על שלמות העולם. מצד שני, חשש הרב מגיוס תלמידיו, והיה ירא, שמא יאכלו מבשר הלוף שכשרותו למהדרין מוטלת בספק? ואיך יסתדרו עם המפקדים שמחשבתם קצרה, ואינם מורגלים בפילפול? שמא יעלו בהם הרהורי חטא למראה המד"סית בטרנינג שאמנם מסתיר טפחיים, אך עלול גם עלול לגלות טפח. הרב גם חשש, שבאמתלת הגנת המדינה, שהיא פיקוח נפש, יחללו תלמידיו את השבת, דבר יוביל לדבר, ובסוף יתפקרו ויצאו לתרבות רעה.
לאחר דברים נוספים, ומשיכות חוטים לכאן ולכאן, ולאחר התערבויות של בוחשים אלו ואחרים הוחלט שלא לגייס את כל עשרת בחורי הישיבה. אך לא נמצא פתרון שיניח את דעתם של שני הצדדים: מצד אחד הרב, שלא רצה לגייס אפילו תלמיד אחד, ומצד שני, קצין הגיוס שרצה לגייס כמה שיותר מהם.
הוחלט לקיים הגרלה. אך מכיוון שבדיני נפשות עסקינן, הוסכם שלא יופל פור כמעשה המן הרשע, אלא שתתאפשר לכל תלמיד מידה של השפעה על גורלו, וכך, מי שאלוהיו עמו, תנוח עליו הברכה וינצל.
נקבע כי ביום המחרת, מייד לאחר תפילת שחרית, יעמדו מניין התלמידים על עשרת המדרגות המובילות לשער הישיבה, ופניהם לכיוון מטה, כך, שהעומד על המדרגה העליונה, יראה את פדחותיהם של כל חבריו, העומד על המדרגה השניה יראה את פדחותיהם של כל חבריו, למעט זו של העומד מעליו וכך הלאה, עד שהאחרון העומד על המדרגה התחתונה, לא יראה פדחתו של איש מחבריו.
לאחר שיעמדו, ייקח קצין הגיוס את ארגז הכיפות הרזרביות של בית הכנסת (זה שהיו נוהגים לשלוף ממנו כיפה לפוליטיקאים חילונים שהיו מוזמנים לישיבה מפעם לפעם). בתוך הארגז היו מגובבות כיפות שחורות ולבנות. קצין הגיוס ישלוף באקראי כיפות מהארגז ויניח אותן על ראשי התלמידים. מאחר וליבו של הקצין גס בדקויות של צבע הכיפה, אין להניח כי יחבוש כמות שווה של כיפות משני הצבעים. ככל שהדבר תלוי בו, יכולים כולם לחבוש כיפות לבנות או שחורות, או כל חלוקה אחרת של שחורות ולבנות.
כזכור, כל תלמיד יוכל לראות את הכיפות שיחבשו העומדים במדרגות שמתחתיו, אך לא יוכל לראות את הכיפות שיחבשו אלו שמעליו, לא כל שכן את הכיפה המונחת על ראשו שלו.
כשכל הקודקודים חבושים, ואין איש יודע איזו כיפה מונחת על ראשו, יעבור קצין הגיוס מהעומד על המדרגה העליונה ועד אל העומד בתחתונה, ויבקש מכל אחד בתורו לנחש את צבע הכיפה שעל ראשו. היה וניחש נכונה, יישאר בישיבה, ואם טעה - יעלה על הטנדר שחנה בחוץ ויגוייס לאלתר.
תלמידי הישיבה, נבהלו מאד וכל אותו הלילה התפללו לקב"ה שיציל אותם מרוע הגזירה.
אתם קוראי היקרים, נדרשים למצוא אסטרטגיית ניחוש, שתאפשר לכמה שיותר תלמידים לנחש את הצבע הנכון של הכיפה שלראשיהם, ולהינצל מאימת הגיוס.
דגשים ורמזים חשובים:
- כל תלמיד בשורה שומע את הניחושים של קודמיו, וגם יכול לדעת אם צדקו או לאו, לפי שיושלכו לטנדר, או שיחזרו בלב שמח לבית המדרש.
- קצין הגיוס אינו סובל התחכמויות, ולכן, אם ינסו בדרך זו או אחרת לרמוז לחבריהם את צבע הכיפה שעל ראשיהם, תבוטל ההגרלה לאלתר, וכל התלמידים יגוייסו. כל אחד רשאי רק להגיד בקול חזק וברור "שחור" או "לבן"
- כשאתם חושבים על אסטרטגיה, זכרו שהמדובר בתלמידים שלא למדו לימודי ליבה, ושאין יודעים מראש באיזה סדר יעמדו על המדרגות. לכן השיטה צריכה להיות פשוטה וברורה לכולם, כך שכל אחד מהתלמידים יוכל ליישם אותה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה